המסע האישי שלי

אני לא כותבת את היומן הזה כדי לספר על חיים מושלמים. אני כותבת כדי לזכור. כדי להחלים. כדי לאפשר לעצמי – ולה – לחיות באמת. כאן מתחיל המסע. מסע שבו אני לא מסתירה כלום. אני כותבת את הדרך שלי, כמו שהיא. כשהיה לי חשוך – אני מספרת על החושך. כשהאור ניצת – אני אוספת אותו באותיות. אני כותבת את כל מה שפעם לא העזתי להגיד בקול: על הבושה, על הקנאה, על הדימוי העצמי שקרס, על השקט בבית שצעק בתוכי, על הרגעים שחשבתי לוותר – ואז לא. אני לא יודעת מי תקרא. אבל אם תהיה אחת – אחת בלבד – שתרגיש שזה נכתב גם בשבילה, ושתקום, תרים את הראש, ותתחיל ללכת – זה שווה לי הכל. כי היומן הזה הוא מכתב פתוח לכל אישה שגדלה עם פחד, שנאבקה כדי לשבור דפוס, שרוצה להרגיש שהיא לא לבד. אני איתך. הולכות ביחד. וזה רק ההתחלה